בין ארבעה קירות

אדם שרוי בדלת אמותיו

מביט במרצפות אשר בקצה הסף,

וכל הרגע מתמלא עונה שלמה של חלוקי אבני נהר רחב ורוח,

אדם שרוי בדלת אמותיו

מביט במרצפות אשר בקצה הסף,

וכל הרעש מצטנף ליבבה דקה וחרישית של רוח סתו מלוח

זו לא אני המתיפחת

זו ילדה שכבר איננה בעולם

אתה פשוט חיב לדעת

כי אתה האמתי שבאמת קים.

אתה מביט, מביט, לא מדבר.

מביט בתלתלי המסתבכים, מביט

וכל הרגע מתמלא שנים רבות של עתידות רבי עצמה וסוד ורגע

כן, כל הרגע מתמלא שנים רבות של עתידות ואלף נתונים ונגה

זו לא אני המתיפחת

זו ילדה שכבר איננה בעולם

אתה פשוט חיב לדעת

כי אתה האמתי שבאמת קים.