רק הירח

רק הירח זורח,

רק הירח זורח,

רק הירח מביט לו

על העולם.

אין ברחובות אדם.

כל הפנסים כבר לבדם.

והננסים,

שם ביערות

נמים להם עם כל האוצרות.

אין ברחובות אדם.

קול האורלוגין גם הוא נדם,

והמחוגים

עם כיבוי אורות,

נחים לרגע קט בין הספרות.

רק הירח זורח...

אין ברחובות אדם.

על הרקפות הטל נרדם.

והאנפות,

שם באגמים

חולמות על פני המים החמים.

אין ברחובות אדם.

כל הפנסים כבר לבדם.

והננסים

שם ביערות

נמים להם עם כל האוצרות.

רק הירח זורח...