מרחב אורנים

הָהּ מרחב אורנים ורחש אדווה

פעמון יחידי ניע אור חרישי

שקיעה הצומחת על עיניך אהובי

קונכית יבשה כך הארץ תשיר

בך שרים הנהרות ונפשי בם נמלטת

לרצונך ולאשר תרצי

בקשת תקוותך התווי לי את הדרך

ואירֶה כמטורף את חיצי

סביב לי מתניך מתני ערפילים

ושתיקתך בעקבות שעותי הרדופות

בך עוגנות נשיקותי וכיסופי הלחים

מקננים בזרועותיך זרועות אבן שקופות

הָהּ קולך המסתורי הנשטף אהבה

ומצלצל בהד הדמדומים הגוועים

בשעות עמוקות על גבי שדות חיטה

ראיתי גבעולים בפי הרוח נִכפּפים