עכשיו כשיש שניים

פַּעַם הָיִיתִי אֲנִי הָעוֹלָם

שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא וְגַם שֶׁל כֻּלָּם

וְאָז מִשְּׁמֵי תְּכֵלֶת נָחֲתָה הוֹדָעָה

אָמְרוּ שֶׁיַּגִּיעַ עוֹד פְּרִי אַהֲבָה

וְזֶה לֹא יוֹתֵר טוֹב

וְזֶה לֹא מִסְתַּדֵּר

עַכְשָׁיו כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנַיִים

הַלֵּב הוּא דּוֹקֵר

נִשְׁלַח עוֹד חִבּוּק, עוֹד מַבָּט וְלִטּוּף

לֹא אֵלַי הֵם הוֹלְכִים; אֶל הַקּוֹף הֶחָצוּף

אָז אָמַרְתִּי לְאִמָּא: "אַתְּ רַק מַגְעִילָה,

וְאוּלַי תִּזְרְקִי כְּבָר אוֹתוֹ לָרִצְפָּה"

וְזֶה לֹא יוֹתֵר טוֹב

וְזֶה לֹא מִסְתַּדֵּר

עַכְשָׁיו כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנַיִים

הַלֵּב הוּא דּוֹקֵר

נִגְמַר כְּבָר הַסֵּפֶר וְאַבָּא יָצָא

וַאֲנִי עִם הַפַּחַד דְּבוּקָה לַמִּטָּה

עַיִן שׁוֹלַחַת מִתּוֹךְ הַשְּׂמִיכָה

וְאֵיזֶה מַזָּל שֶׁמּוֹצֵאת שָׁם אוֹתְךָ

וְזֶה קְצָת יוֹתֵר טוֹב

לִפְעָמִים מִסְתַּדֵּר

עַכְשָׁיו כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁנַיִים

בַּלֵּב יֵשׁ חָבֵר