זהר געגוע

בתחילה זוכרים הכל

פניו קולו ריחו ידיו

כיצד נפתח פיו לחיוך

ומתכווצות עיניו

את האופן בו הוא נע

שוב פוצח הוא בשיר

ואיך הוא חי כל כך הוא חי

חי! נוכח! ויש אותו!

זה כסאו שבשולחן

וזה ארון בגדיו

ומיטתו המסודרת בחדרו אשר אהב

הנה בא עוד יום שישי

הנה שוב נראה פניו?

והבנה שלא ישוב

אהוב ליבנו שנפל

וכך נותר לו געגוע

ואותו כאב

כאב נורא, אכזר ומר

כזה שלא נגמר

האם דמותך בי נצרבה

או התמונה שבאלבום?

נבהלת ונתפסת בקדחת זכרונות

שלא תלך לי לתמיד

שתישאר לי בהקיץ

ובלילה בחלום

תלחש: אוהב אותך אחות קטנה

ולא עזבתי מעולם

וכך נותר לו…

הזיכרון הוא חמקמק

וצץ בזמן בלתי צפוי

במבע של בן או נכד

במילה או ריח עשב

תלתלים או מנגינה

בשירים להם הקשיב

ואלה שגופו הניע למשמע צלילם

וכך נותר לו ….

אהבה שלא נגמרת מספרים אחרי מותם