מלכת הקרח

היו הייתה ממלכת שלג, שלטה בה מלכת הקרח

רצו את ידה רבים, אותם ראתה כסרח

יום אחד הגיע רומיאו, הביא לה פרח

כזה הוא רומנטיקן, הבטיח לה ת'ירח

זרים הזרים היו לה, דמעות שטפו את עיניה,

היא בוכיה הפשירה, הורידה את כפור פניה

הקרח מתחיל לנמוס והדם לזרום בורידיה

מלכת הקרח הצחורה השיבה את גווניה

אבל מה שיוליה לא תדע לא יהרוג אותה

רומיאו לא רצה אותה באמת, רק במיטה

הוא מלך הקרח יותר ממנה, אותה הטעה

הוליך אותה שולל כי מה איכפת לו מתמימותה?

שוב החורף כאן, שוב נמאס מהגשם,

אבל כשאת כאן איתי, את מחממת את לשד

עצמותיי, האם את מסמיקה כי את מתביישת?

או כי לבי הקפיא אותך, אבל את לא מתרגשת?

המלכה ניגשה לרומיאו עם לחיים אדומות,

כיווצה גומות ומחתה מפניה את כל הדמעות

והיא אמרה לו "אהובי, הייתי עור ועצמות

עד שהצלת את חיי הייתי אובדת עצות"

הוא הבחין שנמסו הקרחונים שמסביבה

והברד בחלונות פסק, מטבע התגובה

והוא קלט פתאום שלא רק את ליבה שבה,

אלא שגם הוא עצמו נפל בפח האהבה

מה שרומיאו לא ידע לא יהרוג אותו

יוליה היא שחקנית במה והיא פנומנון

זה הכל הצגה והוא עוד שור אצלה ברודיאו

מלכת הקרח רק משתעשעת קצת עם רומיאו

שוב החורף כאן, שוב נמאס מהגשם,

אבל כשאת כאן איתי, את מחממת את לשד

עצמותיי, האם את מסמיקה כי את מתביישת?

או כי לבי הקפיא אותך, אבל את לא מתרגשת?

שוב החורף כאן, שוב נמאס מהגשם,

אבל כשאת כאן איתי, את מחממת את לשד

עצמותיי, האם את מסמיקה כי את מתביישת?

או כי לבי הקפיא אותך, אבל את לא מתרגשת?