ניגונים

איסטהר:

רק המתים יבוזו לאלים,

ומת הייתי בחיי האומללים

כשלא הכרתי אותך.

את השירה החלפתי בשגרה,

את עבדותי המרתי בשררה

כמו אסטרונאוט במטבח.

אבל כשהתרוקנו מאותיות כל מילותיי

משכת את הרקיע מתחת לרגליי,

לימדת אותי כיצד לכרוע על ברכיי,

עייפתי מלהיות ולהיות ולהיות עד כלות

להזיות ותעיות אניח בחיי לשלוט

מניגונים ברדיו את צלמך אני נידון לדלות,

כליל, טהור מצליל,

ובעינייך להתכלות.

ג׳יזס:

את רגילה לפעמים שניות,

ולטיסת המכוניות,

ולנטישת הקרקס.

הריקבון מכה כמו ברק

והדמיון בנדודים נשחק

והירח נמס.

אבל בהיעדר חלום מן החצות

התרדמה נצחית ואין בה יקיצות

אני רוצה לקום, אני רוצה לרצות!

עייפתי מלהיות ולהיות ולהיות עד כלות

להזיות ותעיות אניח בחיי לשלוט

מניגונים את צלמך אני נידון לדלות,

כליל, טהור מצליל,

ובפניו להתכלות.

(איסטהר:

בואי נגדל חייזר תינוק, בואי נגדל חייזר תינוק)