המלאך הגואל אותי (שבוע של חברים)

אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה

שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע.

אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל

עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. היתה לי הזכות

להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה

ומחייך חיוך ענק. כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד

יספר על החוויות שלו ומה השתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נדבר קצת

פוליטיקה, נשאל אותו מה דעתו.

אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה

וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן

כמובן עוגיות של אמא. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים, תפגשו את כל שאר

החברים שלי שעוד לא ראיתם. ואללה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם

לראות את כולם.

עוד נקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אפול בשבי, חי או מת, אני לא מוכן

שחייל או אזרח אחד ייפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם

לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישוחררו מחבלים תמורתי.

בשום דרך, צורה או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה.

יצאתי מהבית בלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות

ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי שזה יהיה בהגנה על אחרים ועל

המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם.