שדות של אירוסים

שם היו בתים פזורים איים איים

שם ילדותי ומה איתי

אני אקדח טעון געגועים

וזה חוזר, את מבינה

חוזר אליי בחדר

כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע

באצטדיון נדהם וצר מלהכיל

עם כל בני האדם אני יושב

מחכה שהקונצרט יתחיל

הלהקה כבר מוכנה

האצבע על ההדק

כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע

אז לא הייתה לי מכונית גדולה

אז לא ידעתי מה יש בשוליו

של הרחוב היחידי

שמעברו היו כמוסים

סודות, שדות של אירוסים

שם היו בתים דומים, בלילה מי הבדיל

ולפעמים משם באים אליי

עוד ילדים אולי לא ילדים

זו לא אותה המדינה

כבר לא אותו החדר

כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע

עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית

אני נוהג זהיר מאנשים

מחלומות, מרוח גזענית

זו לא אותה המדינה

כבר לא אותו החדר

רק שיר כמו זיכרון בלתי נמנע