טנטלוס

את טנטלוס פגשתי בקופסה של אתרוג, הוא אמר שזה חם ובטוח

בטוח ממה ?

בטוח ממה ?

כך טוב לי, הוא ענה

את הדלת ביקש שאטרוק אחרי, התקתוק מבחוץ מפריע

טנטלוס מה, ספר לי מה אתה פוחד

טנטלוס מה, ספר לי על שום מה תתבודד

לפני שיצאתי היה לי הכל, אז הסתפקתי בצליל ובצבע שכבתי במיטה, מגרגר בהנאה וחלמתי דרך קבע מתוך סקרנות או מתוך עקשנות או מתוך יומרנות מטופשת, החלקתי למטה, הגעתי לדלת ואז יצאתי החוצה

התחושה בחוץ היתה משכרת, נעים היה לשמוע תקתוק הוא היה אז חלש, זה דגדג לי באוזן, אלוהים - איזו תמימות ולאן שרק נשאתי עיניים הכל היה מלהיב ומתוק, צלילים וצבעים קראו לי לגעת, אמרו שעוד אגיע רחוק אז מכל שהתרגשתי חפנתי לכיסים: הרגשות וצבעים, צלילים ותחושות, לשיפור החלומות

צוחק ומאושר התנהלתי בדרך ויום אחד הופתעתי מאוד: ממולי אנשים, נראים כמוני

בערך, עם ריחות של ריגוש ושל סוד הם הוציאו מפות וארשת פנים, נדמה שהכל הם יודעים כשחשבתי עליהם חושבים עלי חושב עליהם הרגשתי אינסוף קצת חששתי מזה, אך גם פחדים הם תחושות, אלוהים- איזה בלוף ומסביב כל צליל וצבע התפוצצו מצחוק

חפנתי מהם לתוך הכיסים, כמה שיותר עמוק

את טנטלוס

אז בערה בי אש בחזה, ובבטן היה לי חור, וגם כשהבנתי שמוסיף הוא וגדל, לא יכולתי לעצור דביק בידיים וכל כך עייף, ומאין יבוא האור? והתקתוק המונוטוני מוכרח שיתחלף - אך לא יכולתי לעצור

והגיעו תאונות, והופיעה אלימות אנשים שחשבו, שהרגישו, שידעו, שמותר, שפגעו, שרמסו, שהרסו, אנשים מציאות לברוח לחלום, הרהרתי ופשפשתי בכיסים, ונדהמתי לגלות שדבקו בי רק פחדים הימים הפכו סיוט, הלילות היו אסון זה נורא אך אחרי הכרות עם עצמי לא יכולתי יותר לחלום אלוהים - איזה חרבון!

וכל היופי שהכרתי טבע בים של חול תקתוק מדגדג לא היה שם יותר - טרטור הרעיד הכל צרבת התמיד של חוסר האונים הציתה בי ייאוש לא יכולתי עוד לשמוע את מה שהרגשתי, מה שחשבתי לחוש

ואז ברגע של חסד, עוד מעט ורציתי למות, ניעורו בי צליל וצבע של פעם, במסווה של אדישות הזכירו מקום שהכרתי, שלוה בהיכל של אור לפתע אחזה בי התרגשות נפלאה והחלטתי לחזור בפשטות אסביר: נזכרתי שכלל לא הוכרחתי לצאת, ושום דבר לא מונע מאיש לחזור אל האמת

לחזור אל האמת

את טנטלוס פגשתי בקופסה של אתרוג, הוא אמר שזה חם ובטוח