תו לתו

תִּינוֹק נוֹלַד בַּמִּשְׁפָּחָה

מֵבִיא תִּשְׁעָה קַבֵּי שִׂמְחָה

וְחִיּוּכוֹ הַמַּאֲמִין

מֵפִיץ בַּבַּיִת אוֹר שִׁבְעַת יָמִים

וְהוּא גָּדֵל מִיּוֹם לְיוֹם

יוֹשֵׁב, עוֹמֵד, לוֹמֵד לוֹמַר שָׁלוֹם

הוֹלֵךְ לַגַּן, מַתְחִיל לִקְרֹא

עוֹד חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת.

תָּו לְתָו לְמַנְגִּינָה

אֶבֶן תִּהְיֶה לְרֹאשׁ פִּנָּה

לֹא בּוֹנִים בְּיוֹם, לֹא בּוֹנִים בְּיוֹם

וַאֲפִלּוּ לֹא בְּשָׁנָה

לֹא בּוֹנִים בְּיוֹם מְדִינָה.

מִלִּים גְּבוֹהוֹת, מִלִּים יָפוֹת

מֵעַל רָאשֵׁינוּ מְרַחֲפוֹת

זְכֻיּוֹת הַפְּרָט וְהַדִּבּוּר

וּמָה צָרִיךְ בִּכְלָל וּמָה אָסוּר.

אַךְ הַיּוֹם יוֹם כָּאן וְעַתָּה

מָה מַעֲשֶׂיךָ, מִי בִּכְלָל אַתָּה,

הַאִם הִדְלַקְתָּ הָאוֹרוֹת?

עוֹד חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת.

תָּו לְתָו…

אֶפְשָׁר לִבְנוֹת וּלְגַדֵּל

אַךְ קַל בְּהֶרֶף לְקַלְקֵל

לֹא כָּל אָדָם בּוֹנֶה מִגְדָּל

אֶפְשָׁר לִהְיוֹת טִפָּה אַחַת שֶׁל טַל.

טִפָּה קְטַנָּה עַל אֲדָמָה

מַרְוָה בְּשֶׁקֶט בְּלִי לוֹמַר אֶת שְׁמָהּ

אִכָּר קוֹטֵף אֶת הַפֵּרוֹת

עוֹד חֻלְיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת.

תָּו לְתָו לְמַנְגִּינָה...