אור

לא ביקשתי משהו טוב יותר

לא ידעתי, הרגשה כזו אחת שתרתק

שאתעמק חזק בכוח הזה

ואכנס להרפתקה שלא נגמרת

תופעה שבי גורמת אור אור אור

לא עיכלתי שהימים יגיעו

שכך יגידו כל הרבדים שבתוכי.

שאצא מניתוח פנימי, לא מקומי.

לא הייתי אומר כלום לולא האמנתי לראות,

לכן אני מצהיר על זאת אור אור אור

כמעט שכחתי להיות מי שאני,

רציתי להכיל את העולם החופשי.

תמיד כיבדתי,

ואת כל מה שבאמת תמיד הזנחתי.

והנה יפה שעה אחת,

יפה שעה אחת, של אור מולי

לא ניחשתי מתי כל זה יגיע

שזה הולך לבעור בי כמו שדה אש

וזה קרוב להתממש.

השאלה כה מהותית אבל, כבר אין בה ערך

היא נשארת מאחור והתשובה בדרך