דואט אהבה (מתוך המחזמר סינדרלה)

חשבתי לי שלב בודד זו דרך נכונה.

חשבתי שפיתחתי לי מין דרך הגנה.

אך אָת פסעתְ בדרך שבאה אל דרכי,

פתאום הרגשתי את ההרגשה המשונה...

 

אמרתי לעצמי תמיד - השגיחי על ליבךְ.

חשבתי לעצמי שלא כדאי להסתבך.

אבל אולי לרגע עצמתי את עיניי,

פתאום הרגשתי שליבי לעברךָ הולך...

 

לא תמיד חייבים

להיות חכמים,

ומותר לפעמים

גם ללב התמים

לא להיות כה מוגן,

לרחף על ענן,

את הקרח לשבור,

את הפרח לשמור,

ולגעת קרוב,

ולרקוד ברחוב,

לטפס על העץ,

שיפגע בו החץ,

לקבל מתנה ולשיר בתודה,

להרגיש שהוא חי - בסיפור אגדה...

 

עכשיו אני יודע - זוֹ הדרך הנכונה.

עכשיו ליבי נפתח כמו הפרח בגינה.

כי את פסעת בדרך שבאה אל דרכי,

והיא כה מתוקה - ההרגשה המשונה...

 

אז לעצמי אומרת - הקשיבי לליבךְ...

חושב שלפעמים דווקא נעים להסתבך...

טוב לי שלרגע עצמתי את עיניי...

פתאום הרגשתי שליבי הולך לכיוונךְ...

 

לא תמיד חייבים

להיות חכמים,

ומותר לפעמים

גם ללב התמים

לא להיות כה מוגן,

לרחף על ענן,

את הקרח לשבור,

את הפרח לשמור,

ולגעת קרוב,

ולרקוד ברחוב,

לטפס על העץ

שיפגע בו החץ,

ולשאול שאלה בלי למצוא שום תשובה,

בחיי, זאת אולי... זאת אולי אהבה...