זריחה שחורה

שביעי לאוקטובר עשרים ושלוש

 ומאז סופרים ימים

 לא נחזור להיות אותם האנשים

 התעוררנו פתאום לזריחה שחורה

 לא הינו מוכנים

 מדרום העשן עלה מהבתים

 נערים נערות והמוות שרדף למרחקים

 מחפשים את הכביש הראשי

 ואת אלוהים

 ילדים שקמו לבוקר

 כבר לא ישחקו בחצר

 ומאז זה הולך איתנו ולא עוזב

 וכלום לא עובר

 ערים בלילות ובוכים בימים

 איזה יום זה אני לא זוכר

 הלב שהשחיר והבכי שמתגבר

 ולחשוב שהיה לנו שקט בזמן שנלחמנו אחד בשני

 האויב שראה איך אנחנו נפרדים

 חיילים דוהרים אל האופק

 לגבולות הבוערים

 ומאז גם אנחנו מרגישים שבויים

 מנהיגים מנסים להרגיע

 ואומרים שלא נוותר

 ואני מחכה רק לראות עוד חטוף חוזר

 וכלום לא עובר

 ילדים שקמו לבוקר

 כבר לא ישחקו בחצר

 ומאז זה הולך איתנו ולא עוזב

 וכלום לא עובר