קומארי

בקומה רביעית במרכז רמת גן

אויר שרובץ על ריפוד מרופט

נשיפה, אנחה בכניסה לבניין

מדרגה, מדרגה מטפסת לאט

בבטן יש שוב אי שקט קטן

משפחה חמישית מאז שהיא כאן

אחרי כל השנים זה עדיין מטריד

מי הפעם יפתח את הדלת

קומארי קומארי פורקת שוב מזוודה

את חדרה החדש מסדרת

קומארי לוחשת שוב לעצמה

תזכרי את תמיד מסתדרת

עבר רק שבוע וכבר הסלון

מלא בפרחים וצמחי תבלינים

כיסוי משי כחול לספה הישנה

תבשילים חריפים בצבעים אדומים

ריח הל וציפורן נופים רחוקים

בנפאל הרחוקה הילדים מחכים

אחרי כל השנים זה עדיין מלהיב להפיח חיים בתוך בית

וסבא שכבר מבולבל ואבוד

מחייך בשלווה למראה הריקוד

קומארי קומארי חושבת שוב על ביתה

שמעבר לים מתבגרת

קומארי לוחצת יד על ליבה בנשימה עמוקה

מצטערת

בבית הקברות הצפוני של גוש דן

הלובן השרה ריחוק מאופק

בלי פחד לסדוק את חומת המחנק

היא פרצה אז בבכי בלתי נפסק

הבטתי בה והיה לי ברור

כל פעם היא באה לסוף סיפור

הבטתי בה וניסיתי לשווא, את החלקים לחבר

שוקי קטמנדו, המקדש הקטן

המטוס הגדול, החוזה הלבן

קומארי קומארי אורזת שוב מזוודה

מביטה במראה ועוצרת

קומארי לוחצת יד על ליבה

בנשימה עמוקה משחררת

אורזת שוב מזוודה

מביטה במראה

קומארי לוחצת יד על ליבה

בנשימה עמוקה

מוותרת