ילדים חורגים לאלוהים

היה שם איש עיניו מלאו דמעות

הוא לא בכה עיניו מלאו דמעות

הוא אצר אותן

בגלגלי עיניו הכחולות

הוא אהב אותה מעל לכל שעור

מעבר לכל מידה

הוא כאב את אהבתם הדוממת

בשתי גולות עיניו המדמעות

והיא כבויה בשתיקתה הלבנה

כונסת את דבריה בתוכה

נענית לא נענית

איך אוצר אדם אהבתו בשתי גולות עיניו

איך נוצרת אשה

תשוקתה בעצם שתיקתה

מאין תעצומות הנפש

הכח האין סופי

ויפי המגע והאש

ההולכת במבטם

מה לי ולאהבת זרים

מה לי ולדממה הזאת הרועמת

אני שלא מכאן ולא מעכשיו

נושאת את כאבם

של אחרים

כחטוטרת על הגב

אבל מידת האהבה הזאת

לאין שעור

העיניים הכונסות דמעות בלא להגידן

מי ישווה ומי ידמה

לאהבתם של ילדים

חורגים לאלוהים

אה אה