בנות שמחות לא בוכות

החיוך שלי מאפיין אותי אי אפשר להתעלם לא תאמינו מה שהוא מסתיר הוא מסתיר עולם שלם ילדה בת 8, אף אחד לא דיבר איתי צחקו עליי בכל יום בכיתה "זה גיהנום, למה את לוקחת אותי?" ואמא דאגה לי וחיבקה בת 12, שוב כמעט אין אף אחד אבל מי עושה חרם בתיכון? אמא תקשיבי השקט הוא חלחל עמוק והיא הבינה שאני בגיהנום היית שם בשבילי גם כשרק רציתי מישהו שיהיה שם לחבק את ראית אותי, את כל מה שבניתי מהלב הזה שמישהו פירק אבל בנות שמחות לא יכולות לבכות אז אני לא בוכה, לא בוכה, לא בוכה אבל בנות שמחות לא יכולות לבכות אז אני לא בוכה, לא בוכה, לא בוכה בת 14, בבית אמא כבר חולה לא פלא שברחתי אל החברים חייכתי עד שכאבו לי הפנים אני נשרפת מבפנים אני אוגרת כבר שנים ילדה בת 16, אמא שלי נפטרה אני כועסת על עצמי עד היום אבל הבנתי, אם את בגן עדן אני לא אתן לעצמי לחוות פה גיהנום "טראומתית", "דרמטית", "בוגרת מידיי" כי אין לי כאן אמא שתשמור עליי "מוגזמת" על אמת "לוחמת", "חולמת", מושלמת" (חה מצחיק) יותר נכון נושמת! בוחרת לחיות, אל תגידו לי כלום מיליון פעמים כבר הצלחתי לקום כי מודה על כל רגע, על מי שנשאר ועל אבא ששומר על הלב שנשבר אבל בנות שמחות לא יכולות לבכות אז אני לא בוכה, לא בוכה, לא בוכה אבל בנות שמחות לא יכולות לבכות אז אני לא בוכה, לא בוכה, לא בוכה היום כבר בת 20 ותאמינו לי איבדתי אנשים ניסיתי להרשים גם בימים שנגמרו לי הכוחות נזכרתי שבנות שמחות לא בוכות