קול

הלילה עמעם בזכוכית ועשן.

שממה הככר הסוחרת.

ושמים הלכו עם נרם הישן

מן העיר האחת

אל עיר אחרת

בדרכים הריקות קול דיבר ונדם

והיתה אוזנך השומעת

מה גדולות המלים שנותרו לבדן,

נתוקות מתשובה ודעת.

מה חזקו, מה הבהיקו לאין הכיר!

מה יפתה חופשתן בציות הקור!

לבבך הנסוג,

הרדוף אל הקיר,

את נוגהן המקפיא יזכר!