אופוריה

לרגע לא יכול לנשום נגמרו המילים רסיסים של רגשות זה לא משהו סדיר אצלי אני כלוא בחדר ריק עם אותם הצבעים מתפרק לחלקים כאילו זה בסדר מרתקת עד כאב מטורפת כל כך ואני מהרהר וחושב איתה, אותה כאילו זה בסדר והנה הזריחה השמש מטפסת אל מול הים אני מפליג לשם אופוריה יזומה מטפסת מלטפת אותי בגב עכשיו נשאר לשכב