עד מחר

לפעמים פגישה יפה כפליים

ממרחק הזמן כמו הד שאין לו סוף

איך היה פס כסף על המים

כשישבנו בנואיבה על החוף

והרוח קל היה בערב

לא היה בו לנדנד את הסירות

אז נכנסו אל המים עד הברך

והבטנו מרחוק על האורות

ופתאום קפא הרגע

הסתכלת בי בלי הגה

נצנצו הכוכבים בשערך

והיינו בעינינו עם השיר אשר בינינו

עד שיאיר, אמרת, עד מחר

את איתי נשארת, את איתי עוברת

את הלילה הנותר

עד שתבוא השמש

בין הרכסים של ההר, מחר

בין ערביים הרוח מתגברת

רק החול והמים ואני

"זה היה יפה", אני אומרת

ואתה עולה ובא בזכרוני

והרי אני יודעת

שאראה אותך אי פעם

כבר יהיה הכל שונה ומאוחר

כך היה ולא חזרת, והיה כמו שאמרת

עד שיאיר אמרת, עד מחר

את איתי נשארת, את איתי עוברת

את הלילה הנותר

עד שתבוא השמש

בין הרכסים של ההר, מחר

הצדפים שנעזבו בשפל

שהים לא יכול היה לשטוף

שוב נמשך על המים פס הכסף

כשיושבים בנואיבה על החוף