נעילה (רק בשבילך)

בוקר בחלון, הלהבות חודרות

כבני מרון ביום הדין.

והשעון שונה את הזמירות

אני עקוד אל הסדין.

החיים הם מזבח אבל אלוהים לא רעב

עד שהלילה מתקרב,

והספקות צללים של הר,

את מעורפלת כמו נהר,

רק בשבילך אסכים לוותר על מותי.

העבודה שלי היא יום הכיפורים,

נותנים שכר לפי אשמה.

כולנו קורבנות עולים ובוערים,

ככל שהדרגה רמה.

החיים חתומים וברורים כתמותה בעצמה

עד שטשטשת בלי כוונה

את האמת האחרונה:

הכיליון והשנאה.

רק בשבילך אסכים לוותר על מותי.