סיפור על שושן

כשברחתי מהבית לנוח במדבר

גיליתי יום אחד את ההרים

עומדים כמו ענקים

מעל לכל דבר

נושמים מול השמים הסגורים

הכאיבה לי דקירה

ושאלתי את עצמי

למה בדיוק אני מתגעגעת

אולי זו רק צפירה

של אניה פנימית

שהתרחקה מהנמל שהיא יודעת

ואז בבהירות

נזכרתי בה

נפגשנו במקרה בעיר גדולה

עברתי בשכירות

לבית שעזבה

עדיין נשארו בו חפצים שלה

קראו לה הנסיכה שושן

והיא אכן היתה

כמו נסיכה שנעזבה

על סף הדלת

ואנשים טובים מצאו אותה

מצאו אותה

לא קיימים כבר סיפורים כאלה

כל הילדות שלה

כמו איזה סרט הודי

היו פרידות ואהבה נכזבת

רק מנגינת חליל

רוגעת ומלודית

ליותה אותה אל כל רציף רכבת

את האיש שאהבה

היא אהבה עד כלות

עיקשת ומחכה כמו אדמה

ככל שהוא נפרץ

היא נסגרה יותר

באזיקים ששמה על עצמה

קראו לה הנסיכה שושן

והיא אכן היתה

כמו נסיכה שנעזבה

על סף הדלת

ואנשים טובים מצאו אותה

מצאו אותה

לא קיימים כבר סיפורים כאלה

וכשכוחות הנפש

האחרונים שלה

ניקוו לאומץ של טיפת פלדה

עטפה את התינוקת

בשמיכה קלה

זרקה כמה בגדים למזוודה

לילדה הגדולה

הסבירה בקיצור

עכשיו זה רק שלושתינו

במקום אחר

אמרה שלום סתמי

משהו לא ברור

נסעה לאי רחוק להסתתר

לה לה לה לה

סיפרו שיש לה אמא

והיא חיה שם

שושן לומדת מחדש את מה שהיא יודעת

אולי באי שלה

מוקף חומות של ים

גם היא תוהה

למה היא מתגעגעת

לה לה לה לה

אנשים טובים מצאו אותה

מצאו אותה

לה לה לה לה

קראו לה הנסיכה שושן

לה לה לה לה

כן אנשים טובים מצאו

אותה מצאו אותה