סופה של חול

בסוף היום כשהכל בחוץ נכבה

מסך יורד אני נופל אל תוך שתיקה

נוהג לבד בתוך סופה של חול

הגוף דרוך אני חנוק

ואין לי קול

נכנס לבית החשוך כאן אין איש

על גיטרה מנגן מה שמרגיש

עכשיו זה רק אני והמילים

מיליון צלילים עפים בחדר

נופלים ונשברים

וקול צחוקך פתאום נשמע בין הקירות

כמעט מרגיש את הידיים מלטפות

דמעות כבדות שוטפות את הפנים

הבית ריק ואין שום זכר לחיים

אני לא יודע מה עושים עם הכאב

אם מתגברים או רק חיים עם חור בלב

ואת זוכרת החזקתי לך את היד

ושם נשבעתי לא אשאיר אותך לבד

הזמן דוהר מהר אני עוד מנגן

שוב מטייל בזיכרונות ומדמיין

עכשיו זה רק אני והמילים

מיליון צלילים עפים בחדר

נופלים ונשברים