ואולי אותה שתיקה

אַתְּ וַדַּאי אֵינֵךְ יוֹדַעַת מָה שִׁינוּ בִּי הַזְמָנִּים, שׁוּב אֵינִי אוֹתוֹ הַנַּעַר שֶׁהִכַּרְתְּ לִפְנֵי שָׁנִים, מְבַקֵשׁ אֶת הַמִּלִים הָהֵן שֶׁל פַּעַם, שֶׁל פַּעַם אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה לוֹמַר, מְבַקֵשׁ אֶת הַשְׁבִילִים הָהֵם לַשַּׁעַר, לַשַּׁעַר אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה נִשְׁאָר. אַתְּ וַדַּאי אֵינֵךְ יוֹדַעַת שֶׁנּוֹתְרוּ בִּי סִמָּנִים, כָּל הַטוּב וְכָל הַצַעַר נִבָּטִים מִן הַפָּנִים לֹא יוֹדֵע אִם לִצְעֹק רוֹצֶה לָגַעַת, לָגַעַת, וְרַק אַתְּ יוֹדַעַת אִם מֻתָּר, לֹא יוֹדֵעַ אִם לִשְׁתֹק עֲשִׂי רַק צַעַד, רַק צַעַד כִּי רַק אַתְּ יוֹדַעַת מָה נוֹתַר. וְאוּלַי אוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִישָׁבֵר בְּעוֹד דַקָּה וְאֶפּוֹל עַל צַוָּארֵךְְ שָׁב מִדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְאוּלַי אוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִּשָּאֵר כֹּה מְעִיקָה שֶׁאֶמְצָא אוֹתִי הוֹלֵךְ שׁוּב בַּדֶרֶךְ הָרֵיקָה. אַתְּ וַדַּאי אֵינֵךְ יוֹדַעַת מָה שִׁינוּ בִּי הַזְמָנִּים, שׁוּב אֵינִי אוֹתוֹ הַנַּעַר שֶׁהִכַּרְתְּ לִפְנֵי שָׁנִים, מְבַקֵשׁ אֶת הַמִּלִים הָהֵן שֶׁל פַּעַם, שֶׁל פַּעַם אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה לוֹמַר, מְבַקֵשׁ אֶת הַשְׁבִילִים הָהֵם לַשַּׁעַר, לַשַּׁעַר אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה נִשְׁאָר. וְאוּלַי אוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִישָׁבֵר בְּעוֹד דַקָּה וְאֶפּוֹל עַל צַוָּארֵךְְ שָׁב מִדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְאוּלַי אוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִּשָּאֵר כֹּה מְעִיקָה שֶׁאֶמְצָא אוֹתִי הוֹלֵךְ שׁוּב בַּדֶרֶךְ הָרֵיקָה.