קמוזי דאב

כמו ויברציה ותגובה כמו בפעם הראשונה עם האשה כמו שיכור ששותה משיקוי האהבה זו התמכרות בלתי ניתנת לתיאור כמו ברגע הדיקור, כשהמחט נשלחת, כשנשרפת התפרחת תמיד נשאר רעב ומלקק את הצלחת מול הדף הריק הכל עומד להתפרק, להתמוסס וכשפתאום קורה הנס להכנע, ואין שום קשר לאיכות ההבנה בשורה הראשונה יש עמימות, המילים רודפות אחרי המשמעות וברגע שנתפסת אז המשמעות נכנסת משתלטת כמו הקשת להאיר היא מבקשת וזה בא, תאורה, השראה כותב שירה חדשה לא מימי הביניים זורק פואטיקה שחוקה תחת אבני הריחיים נטחנת דק ומתפזרת כמו אבקה על המים תרבות רחוב לא מחכה אין אצלה בינתיים יום יום במציאות וברומנטיקה של המחתרת מהדק בלילה עשבים דוחס אל המקטרת ההגיון נדחק הצידה אני לא מבין איך זה קרה חיכוך גפרור, נדלק, נזרק ומצית בי הפרעה אמירה חברתית או מחשבה קדומה ברמיזה איך מגיעים לתכלית או לפחות עד לאיביזה רגע, אני שוב נעלם, חולם לחזור לנוודות ולדרווש על העולם אבל... המוסיקה מרגיעה בי את הפאניקה מניקה חלב ודבש וממתיקה בלי שחיקה, זאת השפה העתיקה יום וליל, כל שעה, כל דקה זה מתגלגל בואי מוזיקה ונגני בי אהבה בואי מוזיקה ומלאי בהשראה גם אני עוד לא יודע מה בדיוק מה אני חוקר כדי להרוות את הצמאון משליך את הדלי אל הבאר והאמת, כמה שזה עמוק נעוץ בקרקע, ממריא במוסיקה רחוק בן אדם אני רוקד את השינוי וכשהביט נותן בראש אני מרגיש שיש סיכוי כי רק המוסיקה נותנת חופש ביטוי זה בא נכון, מדויק, לא מחמיץ את העיתוי ועל המוסיקה הנשמה בעילוי, משילה את הקליפה ומחישה את הגילוי מוסיקה מרגיעה בי את הפאניקה מניקה חלב ודבש וממתיקה בלי שחיקה זאת השפה העתיקה יום וליל כל שעה כל דקה זה מתגלגל בואי מוזיקה ונגני בי אהבה בואי מוזיקה ומלאי בהשראה כל הדרך מהמחתרת תופס זוית נכנס לסרט מנגן את המוסיקה שמחברת מתחילה ולא נגמרת אתה לא מבין מה זאת אומרת כתר מלכות על ראש תפארת ידיעה לא אמונה עיוורת שלח אהבה וכשהיא חוזרת המנגינה לעולם נשארת בואי מוזיקה ונגני בי אהבה בואי מוזיקה ומלאי בהשראה