העיר כל כך שלווה

הרחוב שומר טוב על הסודות של ההולכים בו הקירות לא ידברו, הם עצמו את העיניים הכבישים ראו כבר יותר מדי מכוניות והים מילא פיו מים והעיר כל כך שלווה איך היא יודעת כל כך טוב לשכוח? הסמטה כבר לא תחזור על המילים שצעקו בה האספלט לא יספר שנשפך פה דם כל הידיים נשטפו לתוך הנהר שעדיין מנסה למלא את הים והעיר כל כך שלווה איך היא יודעת כל כך טוב לשכוח? ראיתי אנשים שעבורם העיר היא סם סוגדים לאלה שבשבילם היא בית כאלה שהיא תחנת מעבר עבורם או רק תירוץ לצאת, להתלבש יפה ולשבת לשתות כוס יין ראיתי צעירים שמחפשים את עצמם ובינתיים רוקדים ברחובות עם דמעות בעיניים וזוג קשישים שאוחזים את ידיהם הקשות ברכות מבינים שאם אין להם אחד את השני ידחקו אותם לשוליים בשם ההתקדמות וכמה שזה מוזר, בעיר הזאת אני מרגישה הכי בנוח לדבר עם בן אדם זר על החלומות שלי ועל מה שבתכלס נשאר עוד רגע לפני שהשמש מתחילה לזרוח פעם אנחנו עם דגלים בידיים ופעם עם ידיים בכיסים ואת כל זה היא זוכרת בדיוק איך לשכוח העיר הזאת שומרת את הסודות הכי כמוסים והעיר כל כך שלווה איך היא יודעת כל כך טוב לשכוח?