La Foule

Je revois la ville en fête et en délire

Suffoquant sous le soleil et sous la joie

Et j'entends dans la musique les cris, les rires

Qui éclatent et rebondissent autour de moi

Et perdue parmi ces gens qui me bousculent

Étourdie, désemparée, je reste là

Quand soudain, je me retourne, il se recule

Et la foule vient me jeter entre ses bras

Emportés par la foule qui nous traîne

Nous entraîne

Écrasés l'un contre l'autre

Nous ne formons qu'un seul corps

Et le flot sans effort

Nous pousse, enchaînés l'un et l'autre

Et nous laisse tous deux

Épanouis, enivrés et heureux

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא,

אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם,

אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמיים

אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם.

אם בעולם צחוקם של ילדים נשמע עדיין,

אם יש בו ליצנים וקרקסים ואגדות.

אם שיכורים רבים בו יש רבים ולא מיין

אם שירי ערש יש ויש חולמי חלומות.

 

צריך רק לחייך, רק לאהוב,

לא לפחד ולא לכאוב,

אז העולם בעצם לא כל-כך נורא.

צריך רק לחייך צריך לפתוח העיניים

צריך לצחוק ולחייך כי אין כל ברירה