כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים

ראינו המון חנויות של נעליים

וחשבתי "אם פתאום יחליטו הנעליים

לצאת מהזכוכית ולחפש להן רגליים יהיה פה שמח"

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים

ראינו חנויות צעצועים בגבעתיים

שאלו אותי "מה אתה רוצה?" אמרתי "אופניים"

אמרו לי "בסדר, בשנה הבאה"

כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים

עברנו על יד איש עם חורים בגרביים

היו לו פנים עצובות, הוא נשען על מקל

אמא אמרה לי לא להסתכל, אבל הסתכלתי

כשנסענו העירה

לבקר את דוד אפרים

זה היה בחורף לפני שנתיים

מאז גדלתי, כבר לי אופניים

כמעט שכחתי שפעם הייתי בן שלוש

רק האיש העני עם החורים בגרביים לא יוצא לי מהראש