לילות

על גב דלתי טפחה שלוש טפיחות הרוח

ועל הסף פתאום ראיתי את דמותך

דורות חלפו מאז ועוד ביתי פתוח

ועוד לילי עורג לשוב ולראותך.

על הספה תשבי, מיחם התה רותח

ומן הרחוב עולה שאון של אור ועיר

ורק בחלוני הברוש כפו שולח

שורט את הלבנה כמו את לבי השיר.

התזכרי לילות, תנים במשעולנו

וכוכבים גבוהים וטל על הגפנים?

הרוח שנשא אותך הלילה הנה

נשא איתו מכאן משא יובל שנים.

ואת יפה כמו אז על ערימת השחת

וברק עינך כאז – קורץ ומערים

ואם נותרת לבד הן עוד נשובה יחד

ללכת בדרכם העצובה של השירים.

נשוב אל התלתן, אל משעולי הלחם

זמזום הממטרות בין שמש לבין צל

רעינו השכוחים קוראים לנו ללכת

רעינו היפים מעמק יזרעאל.

נשובה אליהם שטופי שמחה ודמע

אל המסע נצא, עוד תרמילנו קל,

האם זוכרים אותנו עוד שבילי העמק?

האם כאז בעמק עוד נוצץ הטל?