ילדה מבולבלת

זוכרת איך דפקת לי בדלת,

לבשתי פיג׳מה כמו ילדה מבולבלת.

הייתי בטוחה שהמשכת,

וששכחת אותי מזמן.

כבר לא מבדילה בין גיהנום לגן עדן,

תקועה מאחור, תקועה שוב בחדר.

אם אתה שואל אני בסדר,

מפחדת לשאול מה איתך.

אולי השתנית,

אולי הפסקת לכתוב,

אולי לא נלחמתי מספיק כדי שלא תעזוב.

התרחקתי מוקדם מדי,

זה היה קצת כבד עליי,

ברחתי בלילה כשהלכת לישון.

ניסיתי להציל את הלב,

בלעתי את הכאב,

חזרתי בבוקר עם דמעות בגרון.

שומרת את הזכרונות קרוב,

לא מרשה לעצב לכסות את הרחוב,

גם ככה אני מחזיקה בקושי,

גם ככה אתה לא כאן לידי.

אולי השתנית,

אולי הפסקת לכתוב,

אולי לא נלחמתי מספיק כדי שלא תעזוב.

התרחקתי מוקדם מדי,

זה היה קצת כבד עליי,

ברחתי בלילה כשהלכת לישון.

ניסיתי להציל את הלב,

בלעתי את הכאב,

חזרתי בבוקר עם דמעות בגרון