בצהרי יום

ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים במרכז המסחרי המאובק התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה כמו טורבו מאופק השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה משתחררים בתענוג בכל הגוף משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח שמצליף אבק וחום על הפרצוף וכל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר העיירה עושה את עצמה מתנמנמת אותנו זה אפילו לא מצחיק חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה עוזבים לשמש שתעיק צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד נימה וחצי מהצל עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים נימה וחצי מהצל וכל העניין... עודנו עומדים לא זיע, לא ניד נימה וחצי מהצל כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש ופה שבאוזנינו ממלל תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה "קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב וכל העניין... נימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים ונעים באטיות מיריבית חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק ונכנסים אל המכונית אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים? מכחכחים בגרון אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב במצפה רמון! וכל העניין...