ממרחבים נישא הגל פרוע
ים מלחך את כף רגלך
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך
הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך
במדרונות חפזו פרחים לפרוח
לך כלנית בשערך
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך
הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך
כל השירים מצאו דרכם הערב
מן הנירים אל סף ביתך
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך
הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך
כל הגלים נשקו לחוף ברוח
כל הימים נשאו דמותך
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך
הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך
